לאן נעלם הפרגון ואיך אפשר להחזיר אותו


בסוף השבוע התפנקנו אשתי האהובה ואני במלון בראשית במצפה רמון.

באחד הימים ישבנו על שפת הבריכה,

באותו הזמן הייתה במים משפחה,

2 הורים ושני ילדים בגילאי 3-4.

האבא לימד את אחת הבנות לשחות,

ועל כל פעולה שהיא עשתה, החמיא לה,

"כל הכבוד!", "יופי!", :מצויין".

ואז חשבתי על זה, כשאנחנו עובדים עם פעוטות

באיזה קלות אנחנו מחמיאים להם

על כל פעולה שהם מצליחים,

גם אם היא הכי בנאלית בעולם.

וכשהילדים גדלים אנחנו בעיקר מעירים,

מתקנים וגוערים (כמובן בשביל לשפר...),

תחשבו רגע, איך יראה היום שלנו שכאנחנו עושים משהו טוב/מוצלח נקבל מחמאה?

אפשר ליישם את זה עם הילדים,

בני הזוג וכמובן עם העובדים,

שהרי מה עובד צריך יותר מיחס אישי ותחושה טובה.

מה לדעתכם יקרה שתתחילו לפרגן ולשבח את העובדים שלכם?

(את הביקורת יש לנו בכל מקרה).

מכיוון שחלקנו לא מתורגלים מספיק בלהוקיר,

קחו לעצמכם משימה להוקיר ולשבח

כל אחד מהעובדים שלכם לפחות

פעם ביום על פעולה מוצלחת.

עשו את זה במשך שבוע, בידקו כיצד זה השפיע.



Recent Posts
Search By Tags
Follow Us
  • Facebook Classic
  • Twitter Classic
  • Google Classic